זרח ורהפטיג היה פוליטיקאי ומשפטן ישראלי, מראשי הפועל המזרחי והמפד"ל.

ורהפטיג נולד בוולקוביסק שברוסיה הלבנה (כיום בבלארוס). אביו, הרב ירוחם ורהפטיג חיבר ספרי הלכה. עוד מנעוריו היה איש תנועת 'המזרחי'. רכש השכלה תורנית כללית, את השכלתו המשפטית רכש באוניברסיטת ורשה. בוורשה נשא לאשה את נעמי לבית קליין. היה פעיל בתנועת המזרחי בוורשה והשתתף במחאה נגד הגבלת העלייה ונגד רדיפות הנאצים את יהודי גרמניה ובפעילות למען הקרן הקיימת. כיהן כסגן יו"ר המשרד הארצישראלי בוורשה בין השנים 1936–1939, וכציר בקונגרסים הציוניים ה-17 עד ה-21.

בפרוץ מלחמת העולם השנייה נמלט עם משפחתו לליטא, ושם סייע לבריחת אלפי פליטים מפולין ומליטא ליפן. במיוחד שכנע את תלמידי ישיבות מיר וסלבודקה לצאת מאירופה ולהגיע דרך יפן לארץ ישראל ולארצות הברית[9]. הוא הגיע לולדיווסטוק ומשם ליפן. ביפן הוא היה פעיל מרכזי בדאגה לפליטים היהודים.

ביוני 1941 הגיע מיפן באונייה עם משפחתו לוונקובר שבקנדה. היה סגן נשיא הפועל המזרחי וחבר בוועד הפועל של הקונגרס היהודי העולמי. שימש יו"ר הוועד להצלת יהודי פולין. באוגוסט 1945 השתתף בכינוס הציוני העולמי בלונדון, וכחבר בוועדת העלייה ביקש להשמיט את המספר "מאה אלף" מדרישת העלייה, כדי למנוע את הרושם שציונים יסתפקו באישור עלייה של מאה אלף עולים. לאחר הכינוס ביקר בצרפת אצל פליטי השואה בצרפת, גרמניה ואוסטריה. בפברואר 1946 הוא ביקר בשוודיה ובפולין מטעם הקונגרס היהודי העולמי.

באוקטובר 1945 צורף למרכז העולמי של המזרחי.

בסוף 1946 השתתף בקונגרס הציוני בבזל ולאחר מכן, בינואר 1947 הגיע לארץ ישראל, השתלב בתפקידי מפתח במפלגתו והיה נציג הפועל המזרחי בוועד הלאומי, שם ייסד את המחלקה לחוק ומשפט. הוא שב לארצות הברית להביא את משפחתו, ובספטמבר 1947 עלה לארץ ישראל. היה בין מנסחי החוקה של מועצת המדינה הזמנית, שבהּ היה חבר, ובין החותמים על מגילת העצמאות.

כיהן כחבר הכנסת מן הכנסת הראשונה ועד התשיעית. כיהן כחבר בממשלות ה-10 עד ה-15 כשר הדתות. בנוסף, שימש ורהפטיג יו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט (בכנסת הרביעית ובכנסת השמינית), וכיהן גם בוועדת החוץ והביטחון.

מתוקף תפקידיו כסגן שר דתות ולאחר מכן יזם ותרם להקמת מוסדות רבים, כגון ישיבת בני עקיבא נתיב מאיר.

ורהפטיג, בעל תואר דוקטור למשפטים מטעם האוניברסיטה העברית, היה מרצה למשפט עברי בפקולטה למשפטים של האוניברסיטה בין השנים 1948–1963.

הקים וניהל את המכון לחקר המשפט העברי במשרד המשפטים. ממייסדי אוניברסיטת בר-אילן ויו"ר הוועד המנהל של האוניברסיטה.

בשנת תשמ"ג (1983) זכה ורהפטיג בפרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה בקידום המשפט העברי. בשנת תשמ"ו (1986) זכה בפרס הרב קוק לספרות תורנית.

בשנת 1989 הוענק לו התואר "יקיר ירושלים".

בשנת 2010 נקרא רחוב על שמו בשכונת הר חומה (חומת שמואל) בירושלים.

ילדיו: הרב ד"ר איתמר ורהפטיג, הרב יעקב ורהפטיג, ד"ר עמנואל ורהפטיג והשופטת נילי מימון.